מחסום הדם מוח (Blood Brain Barrier), וירוס החצבת ו-SSPE.

מחסום הדם מוח (blood brain barrier), הוא מחסום סלקטיבי ששומר על רקמת המוח. הוא בעצם חוסם מולקולות שונות מלהיכנס לתאים שקשורים למערכת העצבים המרכזית בכך שהוא מונע ממולקולת לעבור ממחזור הדם לנוזל המוח-שדרה (סרברוספינאלי). הוא בנוי למשל מהמון נימים שסביבם יש tight junctions שהם סוג של מחסום חלבוני שקיים בין התאים שמונע מעבר. מולקולות שיכולות לעבור את ה-BBB הן מולקולות מסיסות בשומנים (או בשמן האחר, ליפופיליות, כלומר אוהבות שומן), גם מים יכולים לעבור את ה-BBB וגם גזים מסויימים, יש מולקולות מסויימות שנישאות על גבי חלבונים ספציפים בגופנו שמאפשרים להעביר את המולקולה מצד אחד לאחר. ה-BBB מסתיים להתפתח עוד כשאנחנו עוברים, ה-BBB מאוד חשוב בהגנה על מוחנו מפני מולקולות רבות. רוב התרופות שקיימות למשל היום, לא מצליחות לחדור את ה-BBB. ממש תרופות מעטות מצליחות לחדור אותו והן בעיקר תרופות שנועדו לטפל בכל מיני מחלות ותסמינים שקשורים למערכת העצבים. והן ממש מעטות. למעשה, כ- 100% מהתרופות שבנויות ממולקולות גדולות וכ-98% מהתרופות שבנויות ממולקולות קטנות לא עוברות את ה-BBB. 

ציור מפושט של מחסום דם המוח

עכשיו ל-BBB יש המון תפקידים, אבל בין היתר, יש לו תפקיד מאוד חשוב נגד מחלות למשל מניעת מעבר והגעה למוח של טוקסינים ממקור חיידקי (חומרים רעילים למשל שחיידקים מפרישים). יש עוד דוגמאות, ראו למשל שיש קשר בין פגיעה ב-BBB להופעה של אלצהיימר, מצאו גם קשר בין בעיה ב-BBB לאפיליפסיה ועוד ועוד.
יש וירוסים למשל, כמו וירוס החצבת, שיכול לפגוע ב-BBB ולעבור אותו. איך הוא עובר אותו? זוכרת את ה-tight junctions? מסתבר שאפשר לעבור אותם, הוירוס נקשר למולקולה מסויימת שנקראית Nectin-4 והוא מצליח לעבור את המחסום ולהגיע לרקמת הפרנכימה של המוח שההגדרה של הפרנכימה זה בגדול הרקמה התפקודית. עכשיו שמכיוון שהויריונים מצליחים לחדור ולעקוף את ה-BBB, הם מגיעים לתאי השונים במערכת העצבים ובכך הם עושים נזק ופוגעים במוחינו. למעשה, הם מצליחים להתרבות בתאים ולגרום לדוגמה לדלקת המוח (אנצפליטיס), דלקת קרום המוח ועוד ועוד. ככל שהחולה יותר צעיר, ככה מערכת החיסון שלו וגם המערכת העצבים שלו לא מספיק עמידה נגד הוירוס ולא מצליחה לעצור אותו ביעילות כמו למשל אדם מבוגר יותר. עכשיו למערכת העצבים יש תאים מיוחדים שקשורים למערכת החיסון אבל הם לא הכי יעילים נגד הוירוס, למה? כי הוירוס מתיישב בתאים ספציפים שנקראים תאי גלייה ונוירונים. תאי גלייה הם תאים שתומכים בנוירונים שהם תאי העצב שאחראים על תשדורות והמון המון דברים במוחינו. הוירוס משתכפל בתוך התאים אך דווקא בתאי העצב, אין ביטוי של חלבונים מסויימים שקשורים למעטפת של הוירוס ובכך לא מתבטאים עליו חלבונים מסויימים שנקראים חלבוני M. חלבוני M הם חלבונים שמערכת החיסון שלנו יכולה לזהות ובעצם להבין שיש זיהום ובככה להרוג את הוירוס.

אז למעשה מה קורה? הויריונים ממשיכים להשתכפל ולהגדיל את מספרם לכמויות עצומות בתאים במשך השנים, והם עושים זאת באופן סמוי ממערכת החיסון. בכך, עם הזמן נעשה נזק בלתי הפיך לתאים במוח, עד למצב שנקרא Subacute sclerosing panencephalitis או SSPE, זוהי דלקת כרונית ופרוגרסיבית כלומר יש נזק תמידי למוח של החולה, הויריונים פשוט משמידים את התאים שם (ממש רואים ירידה במסת המוח עם אזורים שהתנוונו ב-CT), המהלך מאוד דומה למה שקורה אצל חולי דימנציה (שיטיון). מה שבעצם קורה הוא שילדים החולים ב-SSPE, נעשים דימנטיים, אינם מתפקידים, אינם יכולים לצעוד כרגיל, לדבר, לתפקד, כלום. לבסוף הנזק כל כך מאסיבי שזה מגיע למוות. פעם חשבו שזו מחלה מאוד נדירה, מחקרים עדכניים מאוד ראו שהמחלה לא כל כך נדירה כמו שחשבנו, ככל שהילד החולה יותר צעיר, ככה הסיכוי שלו ללקות במחלה גבוה יותר. היחסים הם בסביבות מקרה 1 ל-609 ילדים מתחת לגיל שנה או 1 ל-1307 מתחת לגיל 5 עם זמן ממוצע של הופעת המחלה לאחר כ-9 שנים. ראו בלא מעט מחקרים שהחיסון נגד חצבת הוריד באופן עצום את מספר מקרי ה-SSPE מכיוון שזו מחלה שמתרחשת רק בעקבות חצבת.

התפרסם לראשונה ב"מדברים על חיסונים".
https://www.facebook.com/groups/171810053014040?view=permalink&id=828131397381899